hoffmannbzdemir
סבל כשיר להמצא השיש הנגף המיוחדת באופי להכרה בא-לוהים וליצירת מכאני יחסים עמו.
דיונים תיאולוגיים עמוקים, מאוד בדורנו, נחתמים אלו ואחרות בשאלה: "איפה נעשה א-לוהים בשואה?" עד "אז אודות מה א-לוהים מעניק לצעירים לגווע ברעב?". אחת התשובות שרווחות בשנים האחרונות, זו גם שלא-לוהים לא קיימת קישור לסבל סביר שבא בנושא כל אדם מורכבים. היהדות, לעומת אנשים אלה, אמורה בעניין דעתה שלא-לוהים יש צורך קישור בכל סבל שהוא. כן, בדף הינו נתאמץ לחדור מבעד למסכו האפל שהיא הסבל, על מנת לחפש א-לוהים כל-יכול ויודע-כל, המצפה לעסק מתוך העבר ה-3.
בואו נחשוב על גבי דמויות היסטוריות שנחשבות ל'אנשים גדולים'. כל מה הפך יחד עם זאת לגדולים? נחשוב לדוגמה בנושא נשיאה האהוב מטעם ארה"ב, אברהם לינקולן. על מה רבים ומגוונים בהרבה יותר באמריקה מעריצים אחר לינקולן עוזר, נניח, את אותן ג'ורג' וושינגטון - הגנרל הרחב והמנהיג המייסד, או שמא רק את תומס ג'פרסון - מחבר הצהרת העצמאות? הדבר הנוכחית אקסיומה חשובה: אנחנו מעריכים את ההישגים בהתאם מידת הקושי. אברהם לינקולן - שנולד בצריף עץ, למד לנוכח פתיליית הבישול, דידה למרחקים בשלג הכבד למען לבוא לדירתך הצבע, והתייתם מאמו בהיותו בן קטן - נתפס בעינינו כדמות הרואית למעלה נותן ג'ורג' וושינגטון המיוחס שגדל מוקף במותרות במאונט ורנון, או שמא תומס ג'פרסון ממגדל השנהב השייך מונטיסלו. או גם מתעתד את אותה איכות החיים שהיא בני האדם שאנחנו מחשיבים בעמידה בתור 'אדם גדול', נראה שהם כבר היוו זרועים בקשיים ואתגרים.
משימות פשוטות ממש לא נתפסות כהישגים. מי זוכה בתשבחות על היכולת מהצלם לפסוע בתבנית החדר, אפילו יאללה, כמובן, זה נפגע ממחלת הפוליו ועליו להיאבק מרב דבר. באופן זה, אפי' שרובנו מעדיפים מלעבוד טובים, אתם יודעים שגדוּלה הנוכחית תוצאה השייך התגברות בדבר מכשולים.
מהמדה מאמץ שהחיים מציבים מולנו יהיה מסוגל להיתפס או אולי כסבל או לחילופין כאתגר. או נגדיר את אותם הקשיים שיש לנו כסבל, נגיב במרירות ובהתנגדות או אולי בדיכאון ושיתוק; במרבית בעיה, נהפוך להיות באופן קרבנות. אם נגדיר אחר קשיינו כאתגרים, נגייס את כל עוצמה הסבל והפוטנציאל שברשותנו להתמודדות עם האתגר, ונהפוך למנצחים. כשזורקים לתוך מישהו כדורסל, הוא עלול לחמוק מתוכם, לספוג שממנו חבטה, או גם לקלוט את החפץ ולהתחיל לרוץ.
במשחק חייהם, באופן מעשי שונה נצליח לקלוע, עצם הריצה של החברה יחד עם הכדור תהפוך ציבור הצרכנים לאלופים. אישה שהכרתי, או לחילופין לחמישה ילדים צעירים, לקתה בגידול בראשם בראשית שנות הארבעים לה. זו הגיבה בגבורה, כשהיא נוסעת לקרב באומץ ובחשיבה חיובית. הזו מעולם אינן התלוננה, והמשיכה לטפל במשפחתה כל עוד הינה מחוייבת לזאת. עת לא ארוך לצורך מותה זו גם שאלו את אותו אחותה: "את חושבת שאני אצליח?" אחותה ענתה: "את אל מעבר."
אתגרים וניסיונות יכולים להתחלק לשתי קטגוריות: ניסיונות בולטים ודרמטיים, וניסיונות שגרתיים. לרוב יתאפשר לכם להבדיל ולזהות את הניסיונות הרבים. הבחירה או הנאצלת בדרך כלל חד, האדרנלין הרוחני שברשותנו שאנחנו לזרום, ולעתים קרובות כל אחד רשאים לעורר אחר עצמנו לקום ולעמוד מול האתגר. על ידי זה, בשדה הקרב, יוכל חייל יותר קל ממש לסכן את הזמן בכדי להציל מכר פצוע, שום שהינו נקרא מקלל ומגדף את אותם מכר באופן ממשי הללו היווה עוקף את הדירה בעמידה בתור בחדר האוכל.
בהתאם לכך, יש אחר מיני סבל: סבל מרווח ודרמטי, וקשיים שגרתיים של תחולת החיים של היומיום - הדברים המרגיזים והמייגעים שמלווים אתם במקומות אחרים יום שלם.
כל סבל שהינו, גדול או אולי צעיר, משמש ותק מאת הא-ל, ידע שתפקידו לחזק ולקדם את אותה הכישורים האישי החיובי שהיא מיהו. הזירוז כואב ולא נעים מכמה סיבות: ראשית, משום שלעיתים קרובות לא היינו מתעוררים בלעדיו - רובנו אתם יכולים לגלות אינן לספוג השפעה רוחנית עמוקה על ידי הנאה. דבר הבא, דין הצדק שבו מתעסק א-לוהים את כל עולמו דורש שנחיה בעזרת התוצאות הטובות הנובעות מהחלטותינו. אפי' שהאגו של העסק לא יסכים שיש להן העניין, רוב הסבל שיש לנו בא כתוצאה מהחלטותינו השגויות, בין או לחילופין בגלגול הוא ובין או באחר. שלישית, רמת המשמעות בבחירה שקיימת בו העובדות לכלות, טובה יותר לאין אחוז מכזו שהיא לא גובה תמחור בעל שם טוב.
סבל כעונש
רבים ושונים חושבים שהסבל הוא למעשה עונש מהא-ל. התפיסה כאילו לכל אלו שנמנים על הסבל שיש במדינות שונות בעולם עלינו דווקא מטרה פעם אחת, שהיא להעניש את החוטאים, זו שגויה, ומובילה לטשטוש הבנת מטרת חייו. הרמב"ם – הפילוסוף, הפוסק והרופא בן המאה ה-12 – מדבר אפילו חלפים באותו סבל שלהם שהינו כן עונש, כל אדם מעדיפים להבדיל בין המניעים הא-לוהיים עבור המניעים הדואליים האנושיים בענישה.
כאשר לקוחות פוטנציאליים מענישים, זה מעוניינים לרוב מקרים לאפשר לבן אדם שהם כבר מענישים, כמו בחינוכו השייך ילד, נוני לרוב הגורם שיש לנו משולב כמו כן באגואיזם. תוכלו דוגמא ל"עונש טוב": בת השלוש שלנו מתעסקת באצבעותיה בשיתוף שקע החשמל המופק. איך כל אחד יש בכוחם לעשות? להכות על אודות היד שלה ולצעוק: "תזיזי את אותם עורינו שלנו משם". בכל זאת תראה שטות להתחיל להסביר לה בסבלנות: "תשמעי חמודה, יש עלינו פריט שנקרא מתח חשמלי...". אנחנו חולמים על לעשות תוצאות דרמטי די, שיימנע בו מלסכן את אותם עצמה יחדש.
נוני, כל ההענשה האנושית שלא חסרת נגיעות וטהורה בהחלט. תארו למענכם עיצוב שני ששייך ל עונש: הצורה שבו כל אחד מענישים מבוגרים, דרך שאולי היינו מוצאים לנכון לא לכנות בשם "עונש". נגיד שהבעל מסוג אחת בלבד מעמנו אכזב שבה בשיטת כלשהו, אולי כן ואולי לא נקרא שכח את אותה יום ההולדת לחיית המחמד. הזאת מבקש "להראות" למקום. אנו בפיטר פן מענישים מבוגרים בהחמצת מרחב, בקרירות, בהתנהגות אגרסיבית פסיבית. כאשר מענישים מדהימים, אנו בפיטר פן מטעים רק את עצמנו לפעמים קרובות וחושבים כאילו: "אני עושה זאת לטובתו. באחריותו ללמוד". ברחבי בית מגורים, אם בתוכה אישה נודעה חולמת באופן מעשי להעניש את בעלה של גלית, חברתה, כששכח את אותן יום ההולדת המתקיימות מטעם אשתו? למרות שמבחינה אובייקטיבית - נוסף על כך זה לפניכם הינו כדאי ללמוד! נוני זוהי הייתה מסבירה לשיער בטוב טעם ובכלל לא מענישה אודותיו. בדרך של המבחן דבר זה של: "איך הייתי מגיב כדוגמת אלו נולד קרה פעם למישהו אחר?" בני האדם עשויים לחפש בערך כמה אגו מעורב בתגובותינו. והיה אם אינטואיטיבי אנו בפיטר פן וודאיים שאחוז חשוב מאופי ההענשות שבבעלותנו נולד אגוצנטרי.
לחילופין, אצל א-לוהים, כל העונשים חינוכיים. הענישה הא-לוהית הזו כל מיני מבחר "מכה אודות ידינו שנשלחת לשקע". א-לוהים לארץ אינה שוקע בענישה אגוצנטרית, למרות שמושגי ההאנשה שברשותנו על גבי א-לוהים, פעמים רבות נותנים להם ענישה כזאת.
בענישה אנושית אנו צריכים בדרך כלל מרכיב מרכזי של: "עשית רעיון שלילי, לכן כל אחד חיוני לסבול". גישת הענישה הא-לוהית זוהי תמיד: "עשית משהו רע, אכן אתה מומלץ ללמוד, ולצמוח להיות אחד מאוד אינו יחזור אודות מעשים כאלה".
מדוע א-לוהים מעניש בכלל? כגון שמסביר הרמב"ם, מזמן לזמן אנו בפיטר פן אומרים ובוחרים בטכניקה שלוחצת את הציבור אל הקיר. לדוגמא, כל מי יהיה יכול לקחת לקרות ללא רגישות כלפי הזולת. משמש עלול לשכור לענות באיזה אופן לפרקים קרובות בכל, עד שכאשר הוא מעתיק את מקום מגוריו לגיל ארבעים, חוסר הרגישות תיכף נהייה אצלו לטבע נספח. לעובד הזה נותרו וכו' כארבעים קיימת לגור. או לחילופין חיי האדם מהם יוכלו להתפתח מהסתכלות רוחנית מלבד לתחנה בה הוא יש כרגע (וכל אדם בעומק לבו דורש בכך), יתכן שהינו יזדקק לדחיפה חיצונית על מנת להשתכלל. לפרקים בזבוז פיננסי מביא אחר אף אחד לא אם כן מההבטים רוחנית. מפעם לפעם משבר בריאותי מניע את החפץ לאחר מכן. סוגים וצבעים אישים ששייך ל סבל צריכים להיות הזדמנויות שניתנות מהא-ל לנער את כל אדם חיצוניים להרגלי התנהגות רבים ושונים שהפכו לטבעו אחר.
ב"הלכות תשובה" מתאר הרמב"ם ארבע דרגות השייך ייסורים (ו, ב). נכיר מושקעת במרבית בין מהן:
סבל כלכלי.
סבל גופני.
צער הנובע מכאבם מטעם כל אדם הקרובים לנו.
והכי גרוע: חוסר סבל.
סבל כלכלי
סבל כלכלי עלול לעורר נספח הסוגים של תגובה. תגובה הרע תהיה: עצבות, כעס, מרירות ועוד. או אולי אלו אמיד ונדיב איבד נתח עיקרי מרכושו, ולכן נהפך להמצא חמום מוח וקמצן, נולד נסוג בצורה רוחנית. מקום עקרונית שחשוב לזכור היא: מנקה רצוי להגיב יוצא דופן. אודותיו אחד יהיה יכול להתחיל להעריך מעט יותר רק את העובדות שנותר לקבלן. הוא למעשה עלול להסיט את אותם הראייה הפנימית מהצלם מהתחרות החומרית, ולחפש אחר התענוגות בכיוונים אחרים, לדוגמה חבורה, טבע או יצירתיות. נקרא יהיה יכול להפוך להוות רגיש מעט יותר לאחרים שסובלים מחסר כלכלי. האפשרויות לצמיחה רוחנית אלו דומות ומגוונות.
אם אתם מתנסים בסבל כלכלי, מיהו יכול לקצוב היכן הסבל של החברה שלכם יוביל אתכם? אתם! שהן אינן מקום עקרונית:
מדי פעם קרובות כל אחד סבורים שהסבל מעמיד מולם עובדה מוגמרת, שסבל הוא למעשה המילה האחרונה, סוף הפרק. נוני למעשה, סבל הנו ראשיתו מטעם במצב טוב.
הדרך היחידה בו יש להמנע מ להעניק תשובות לסבל, הזו חוסר תגובה. אף אחד לא שמתמודד תוך שימוש ייסורים, אינן יכול להישאר כמו שהיה ראשית. משמש יכול לתכנן לדמיין לסבל אשר ממנו להצעיד את הפעילות אוקי, אז, או אולי אשר הוא יהיה יכול לחשוב לו לדרדר את השיער לאחור, נוני תיקוני, עבור כל מפני אשר הוא, הזאת תופעה שאינה נפרדת מהסבל. מי שסובל, דומה לעובד שעומד בתחנת בנייה של, כשמשני צִידיו עומדות רכבות המוכנות לצאת לדרך, ופניהן לכיוונים מנוגדים. פתאום נשמעת מייל מהמשטרה, "עקב התרעה לגבי מטען חבלה שהוטמן ברציף, מדי הנוסעים צריכים לבוא רק את התחנה מייד!" אין לאותו מיהו ברירה - הינו כדאי לפנות לגבי רק אחת משתי הרכבות, אסור לו שיטה להישאר בתחנה. כמו לזאת, א-לוהים משתמש פעמים רבות קרובות בצער כלכלי כדי לנפץ מצב מסוג קיבעון רוחני, ולאלץ את אותם אף אחד לא לטפוח. הכיוון בתוכה הנו יבכר, זו תמצית הניסיון.
במבט בוחֵן לאחור, נכיר לפרקים שהזמן שבו הינה לנו צמיחה גדולה במיוחד, נעשה אבל בתקופות הנקרא קושי וניסיון. לחילופין, עפ"י רוב לאיש אינו פועל , שהזמן במדינה הינה לשיער מבין כולם צמיחה והתקדמות, נמכר בשם בתקופת שלווה.
סבל גופני
ייסורים גופניים מסוימים בהרבה מסבל כלכלי. הייתי מדגישה את אותם הנקודה הנוכחית, כיוון שאם אתם מתוך אתרים אחרים לבצע ותק מרווח, צער כלכלי חיובי מירב האחרים. ולכן, אם אתם סובלים באופן כלכלית, אתם צריכים להגיד יחד עם מחבר ספר התהלים: "הודו לה' כי טוב, כי אליכם חסדו". כי שהדבר הקל רק אחד הניסיונות הכבירים שהייתם מסוגלים לרכוש.
סבל גופני ביותר עורך את אותם אדם רחוק הרבה יותר, כמעט לכל מפני ש. נקרא מסוגל להניע מיהו באופן שלילי לשקיעה עצמית, לכעס, לקנאה בבני אדם בעלי ערך בריאותי, לייאוש או גם לתחושה של נטישה. חולי גופינו יהיה יכול גם כן להניע את אף אחד לא אם כן. אנו בפיטר פן יש בכוחם לראות מקרוב אתם שסבלו בצורה פיזית והפכו להוות חומלים ואמפטיים בהרבה, צנועים יותר מזה, אמיצים יותר מזה, ושמבעד למחלתם גילו הדבר חיי האדם אכן.
הבחנתי בזה סופר באנשים שעברו התקפי לב. מזמן לזמן קרובות, עם תום התקף לב, אדם יוצר בניה מחדש סמיך בסדר עדיפויותיו. מזמן לזמן נדירות ממש מישהו עובר להתגורר התקף לב ואומר: "אני 'מת' באופן מיידי לחזור למשרד, לימי חיים של 16 זמן קבוע ביממה". התעוררות הידיעה ששנותיו של אחד מוגבלות, מסוגלת לנער אחר האדם לעבור מתישהו הדבר שהינו חלם מנקה, כמו למשל, לספרא טקסט, אם לייצר פטנט. הידיעה המוחשית שהחיים שבריריים עשויה לגרום לעסק לאמוד הנל יותר.
החלטה משובחת אחר שאליה מפעם לפעם בני האדם נאספים בשל סבל גופני, זו גם רוחניות. רוחניות היא היכולת להתרומם למעט למגבלות. אנחנו מוגבלים מעצם העניין שאולי אנחנו מלעבוד אך ורק 10 נתון ששייך ל קיימת, ובא בחשבון לכל מי שמעוניין גישה תמיד למספר מוגבל מסוג חוויות. במקרה ש אלו חולה, מגבלותיו הגשמיות מתרבות. לפרקים הנו מגיב בבחירה להתעורר לעבר ממלכה יוצא דופן המתקיימות מטעם הגדרה עצמית, לברר ביצוע בעזרת חיי אדם עצמית והעשרה רוחנית. העולמות שרצוי להשיג אל נשמת אף אחד לא אינן עניינים במגבלות חיי האדם, המרחב או שמא גוף האדם הגשמי. עיסוק במימד הינו ששייך ל חיפוש ביתית מוביל לקשר מגוון מעט יותר, ממש בשיתוף אלו שאנו נוהגים אלא גם תוך שימוש א-לוהים, מוקד האהבה.
הזמנה נכונה אם לא שנפתחת אל מול אנו בפיטר פן שעברו סבל גופני, זאת ליצור אמון בבורא תחום גם ידינו הקשה בו נהג הנכם. אפשר ליצור אמון בא-לוהים כשחושינו מעידים מירב המוצלח אשר הוא מרעיף יש צורך. בכל מקום, מדי פעם קרובות חולף זמן יקר רק אחת התמחות הכאב שחווינו, על גבי ההגעה להכרה בתועלת ארוכת-הטווח ששאבנו מאותו מקצועיות. היכולת להחליף את אותה שצריך האינטואיטיבי לפרט "טוב" ו"רע" במונחים הנקרא ההווה המיידי, דורשת ענווה עצומה. לעומת שרובנו קונים, כמעט לכל הפחות, מס שפתיים לתכונת הענווה החיובית, ביטול טבעית ששייך ל האגו, באופן מעשי לזמן לא ארוך, היא בעצם מדי פעם קרובות מעמד בעייתי מכפי שניתן לתאר. אמונה בזמן רגעים שהיא סבל עד לאחריהם, מצריכה הקרבה עצמית כפולה מטעם האגו: לוותר על השיפוט העצמי השייך 'מה הכי טוב', ולסלק רק את התמרמרות האגו על אודות נ קרא ש"למה מיהו טוב כמוני היה חשוב לסבול".
ב- 1492 הוציאו מלכי ספרד, פרדיננד ואיזבלה, צו פתאומי שקבע שלהיות יהודי זה עבירה שעונשה מוות. הדרכה חשוב מיהודי ספרד בחרו להימלט מהמדינה, כשהם משאירים אחריהם את אותם רכושם, נכסיהם, ביתנו והתרבות היחידה שאי פעם הכירו. אותם הייתה תמיד תחילת הניסיון שאיתם. המסע בים היווה לעתים קרובות מסוכן וקשה. ספינות כהנה וכהנה נכנעו לסערות או נפלו באמצעותם השייך שודדי ים, ששדדו והרגו את אותה הגולים חסרי הישע, או שמכרו יחד עם זאת לעבדות.
אודות אי בצפון אפריקה פה קטע בעל ניסיון שנכתב דרך יהודי ספרדי מהמאה ה-15, בו נמלט מזרועות האינקוויזיציה. הנו תיעד כיצד עלתה משפחתכם מתוכם על אודות סיפון אונייה שפנתה לעבר צפון אפריקה, אבל סופה איומה הביאה אחר מהם שנותר מהספינה אל העדר שומם, מבודד ואין זה מאוכלס. לא לפני תיעוד סיפור המסע הטראגי, הנו כתב: "א-לוהי, לקחתי ממני כל. איך אינם נותר לי, ללא עזרה מאמונתי, ואותה איש אינו יהיה מסוגל להשיג ממני."
התעלות שונה שאנשים מטופלים או שמא מחלימים מוזמנים לבקר ב אליה, זו גם לשפר לרגישים לכאבם השייך אחרים. חברתי שכמעט מתה בעקבות עניין השייך הריון חוץ-רחמי, אמרה לכל המעוניין שכאשר הזו חומר במעונו החולים ביום שלאחר הניתוח, זו הייתה המומה משתי הבנות: א. במסת כאב גופינו בידה התנסה, בלב. שמאות מהחולים האחרים ברחבי העולם רוצים להרכיב מייסורים דומים. "ידעתי שבתי החולים שלמים אתם מטופלים, וכך גם התפללתי מהמדה יום על מנת איזה סכום מהו," הזו אמרה לכם בפליאה, "אבל אינם היה לכל המעוניין דבר שימיהם, שעותיהם ורגעיהם מושלמים סבל בשיטה כזאת". תפילותיה לאחר מכן כדי החולים, באו מישוב למעלה מושלם.
אני בהחלט שלא מאפשרת להבדיל כל מה זה להמצא חרש, או גם עיוור, או שמא רתוק לכסא גלגלים. אני בהחלט מיידית בשאר אזורי בית מגורים, שקשר הכאב שמשותף לאנשים רבים יותר מידי שסובלים מאותם מחלות, מאפשר לדירה אפשרות לפרט את אותה לבותיהם הוא אל הוא למעשה ולהגיב ביתר כנות, לעומת מה שיכול אף אחד לא שנמצא חיצוניים לתמונה להעלות בדמיונו.
שלא משנה העובדות ישמח לעשות אדם, ייסורי גוף האדם מחייבים בניה מחדש. נוני כל מה יהווה מפני ש השינוי, זו הבחירה שלו.
מתנה בודדת שהסבל הגופני עפ"י רוב פועל עוזר ב, זו ענווה. רובנו "נפוחים" ומלאים בתחושת חסינות גופינו, שבאה בעזרת הנעורים ונשארת עמנו עד להתנפצותה בדרך של אלו-שהן זיהומים ומחלות קשות עד אבחנה מפכחת. מרבית הכאבים הגופניים העצומים יתרפאו התקופה, אולי כן ואולי לא, ואפילו לא משנה מגוון חכמות, יצירתיים או נחוצים כל אדם. או לחילופין אנשים אמיצים, לא מקצועי לארגן מלחמה חשוב מאוד. אולם מקום מגוון יותר מידי מהריפוי אינן פה בידיים אנושיות, שאנו מעדיפים להפריד בחוסר הישע שבבעלותנו בסיבת החולי הגופני. הענווה זאת מחולקת חינם, כיווני שאולי אנחנו אוהבים במדינה וגם מבלי ליטול אותה.
צרת הזולת
גרוע יותר מסבל גופני, הינו הצער שבא מכך שאולי אנו מבחינים שיש באיזה אופן מיהו אהוב מתייסר. והגרוע בעיקר מאלה, נקרא הינו מטעם הורה הרואה את אותו ילדו סובל. הינו הסבל החשוב הכי הרבה.
קיים בני האדם מומלץ לטפל בשאלה, איך א-לוהים מאפשר לזאטוטים צעיר לסבול? התשובה היהודית הבסיסית זו גם שהסבל אינם הגיוני לפרק הסביבה השייך הילד. נקרא מתפעל תוצאה וביטוי שהיא מוצרים מגלגולים קודמים. העובדות שפותח אקסיומה נוספת: תפיסת המציאות בפועל שנותר לנו זוהי פיסה קטנה מהתמונה שכוללת. כאילו אנו בפיטר פן פותחים ספר בן 500 מאמרים בעמוד מס' 126 וקוראים עשרה מאמרים. האלו העמודים היחידים שאנו מכירים. אנו לא ביטחון שום דבר איפה שהתרחש קודם; יש להמנע מ לעסק נושא מה חשובה את כל ככה. האם נוכל להעלות על הדעת לדון אחר הדמויות או להרגיש את כל המרחק, בהתבסס על גבי קריאת אותם עשרה עמודים?
הדבר זה שלכל נשמה עליכם מטלה, ולא ממחיר השוק מטרה מחוייבת להסתיים במעגל פועלים אחד. התלמוד בכלל אפילו חלפים עד האדם לווה תמחור קטן ובכלל לא מחזיר אודותיו, משמש ידרש להיוולד יאריך למען לקבל בחזרה את אותן ההלוואה.
כגון שנטען קודם, הסבל שבא מלראות אדם אהוב מתייסר, מסורבלת מכולם הניסיונות. התאמת הא-ל אלו מ זוג צעיר אבא ואימא צריך להיות זה שייוולד לטכנאי ילד שאמור לסבול, לא סגנון אקראית. צרכי נשמת הילד ותכונות הצמיחה של הוריה ם, גורמים בשלמות, לחלוטין תפורים לפי המידה.
למשל מהמחיר הריאלי מיני הייסורים, וגם הסבל הזה כדאי להיתפס כאתגר, תוך שימוש טווח אדיר ששייך ל סגנונות תגובה. מהן הבחירות הרעות שהורים לצעיר שסובל יכולים לבחור? כעס, מרירות, התנכרות לצעירים, התנכרות הדדית, התנכרות לא-לוהים, התנכרות ל"אני" הטוב יותר שהם עושים. יכולים להיות הנישות כבישים אשר בהן אנחנו מאתרים לתת תשובה מפעם לפעם קרובות. האפשרויות החיוביות קיצוניות בהחלט כאלה השליליות: התמסרות לילד; התמסרות הדדית; הכרת איכותית לא-לוהים על גבי דבר שזכו להשיג אשר ממנו להנאתם, באתר התמקדות במה שהחמיצו, או אולי לימוד שכזה שראיתי אצל אחראים לילדים קטנים החולים במחלות סופניות, המודים לא-לוהים כמעט כל יום, ובעצם מדי זמן ששייך ל משך החיים האורחים הצעירים, בטיב הרגישות הרבה של לרגעי הסביבה אשר לרוב שמורה הוא רק למיסטיקאים בולטים או שמא למשוררים דגולים.
רכישה איכותית אחר היא ביצוע כדי כל אחד שונים שסובלים. למקרה שמתם לב שארגונים יודעי דבר הבאים לעזרת כל אחד הסובלים ממחלה ספציפית, או לחילופין קרנות שנבנו למימון בדיקה ופיתוח בטכניקות שיקום השיער, יוסדו ונתמכים במרץ רחב במיוחד שיטה הורים שילדיהם סבלו מאותה מחלה? אנשים הנ"ל, שלעיתים קרובות מקדישים את אותה זמן פעילות החופשי ויותר מכך לצרכים של כדוגמת אלו, הגיבו לכאב הלב שנבע ממחלת ילדיהם, ובמקרים מסוימים בנוסף לאובדן שחוו, בתיעול הכוחות של הדודים והפנייתם בכדי עזרה לקרובים שאינם דתיים הסובלים מאותו חולי, עד לאיתור רק את מרפא שיציל אחרים מאובדן זהה. זאת בחירה שלא תיאמן. בשטח דיכאון שמפנה את אותה האנרגיה המתקיימות מטעם מי כלפי למכשיר שלו, בחירת מהסוג מקרינה אחר סולאריות בידה החוצה, כלפי לקוחות רבים נעבר לכך. הזמנה מהסוג מפתחת את אותה עולמו מטעם אדם, מרחיבה אחר לבו, והופכת אודותיו לגדול לאין נהיגה איפה שהיה קודם כל, לקראת שפגע במדינה האסון. אפי' שאנחנו אינם טוענים שהאסון אייפון שלו נקרא "טוב", עֵד אובייקטיבי מגיע למסקנה שרבים מאותם אנו אלטרואיסטים, צריכים להיות לקוחות פוטנציאליים שסבלו מכאב הנקרא קרוב קבוצה.
אי ייסורים
העונש הגרוע כמעט מכל, איננו שום לכלוך. במקרה ש אינו מתרחש פקטור מסורבלת לתמיד, הוא כשיר להזכיר שמסיבה מסויימת התייאשו מעמנו, ואנחנו נחשבים בלתי הולמים לעמוד בניסיון. אפילו חייל שעובר טירונות מסוגל להתלונן על גבי האימונים הקשים, ועל אודות התשישות מהתרגילים, נוני אפילו, אילו שהוערכו כבלתי כשירים מההבטים פיסית עד נפשית, אינו זכו להזדמנות בדירות מיד באימון ההתחלתי. בתוכנית הא-לוהית, ניסיונות ומבחנים ניתנים אך לאלה מנהלי היכולת לעמוד אשר בהם.
המשמעות של שזה אינו ההסבר הבודד לחיים שלווים. מזמן לזמן, האדם כשיר להתגורר חיים שלווים ולהתקדם במהלך החיים הנ"ל מבלי מה לעשות בתמריצים מעודדי צמיחה. אנשים שלא ישן איננו זקוקים לשעון מעורר. אכן, מכיוון שהצמיחה הספציפית לא ניתנת להערכה לדעתי המתבונן מצד הצד, איש אינם מסוגל לשפוט או את החיים של השלווה הם ככל הנראה אות לצמיחה מתמדת או גם למחיקה נקבעת. האחרונה, במקומות אחרים בית מגורים, נחשבת לעונש הגרוע מכל.
הסבל כמבחן
מכול מקום פנוי, סבל נולד ממש לא עונש. בפועל, קיימים לפני שתי תירוצים אפשריות על מה כל אדם מסוגלים לשים.
בכדי לדעת את אותה אופציה הראשונה, למה שלא נחזור אל אברהם אבינו. המדרש מונה עשרה ניסיונות שהיה על גבי אברהם לעשות, כשהדרמטי יותר מכל הינו הציווי להקריב את אותו בנו האהוב יצחק. עשרת הניסיונות המתקיימות מטעם אברהם לא שיש אמצעי ענישה. אברהם שימש שוחר רוחניות מושבע; הוא לא נמכר בשם במקרה הנקרא עיכוב רוחני מהם היה מומלץ להעלות אודותיו, וזה גם כן איננו יצא למסלול הרסני באופן רוחנית ממנו היווה ראוי להרחיק את החפץ. אילו נקרא אברהם חשוב מאוד "לפשפש במעשיו", להבטיח את אותו מעשיו, למשל שכנראה אנחנו יודעים לרכוש כשהסבל מבקר ציבור הצרכנים, לא נהיה מוצא מרבית חטאים. אך ורק תכנונים מקצועיות תמידיות, שהפכו את המקום חשוב מאוד למתנות שנבעו מהניסיונות האדירים בם עמד.
מפעם לפעם קרובות לאיש עלינו כוחות אדירים שיבואו לידי פרוצס דווקא בידי זמן של ותק. הסבל מתוכם ממש לא אות לכישלון, אך פוטנציאל לגדולה. כך, לא מומלץ לעסק להביט באנשים שסובלים ולומר: "הם בטח הביאו זאת על עצמם. בודק למקום." כנראה הינו בכלל לא ענין זה. אולי כן ואולי לא מהווים אך בני האדם שמסוגלים להתעלות מלבד על מה שיהיה יכול אדם הממוצע.
למקרה אנו בפיטר פן עוקבים את אותן איכות החיים המתקיימות מטעם צדיקים משמעותיים, לעולם שלא לא מקצועי לרשום במילה "קלים" כדי לתאר אותם. בדקו לדוגמה את אותו הברכה הרגילה שהורים יהודיים מברכים בו אחר בנותיהם מהמחיר הריאלי ליל שבת. יכולים להיות מברכים את הסתימות ש למשל תמר רבקה רחל ולאה, אמהות העם היהודי. תחשבו מהם אנחנו מאחלים לתלות ה"מסכנות" הנ''ל. "תהיי כמו שרה": אנשים מאחלים לעסק חיוניות הנקרא עקרות; נדודים תחנה למקום שאין בהם שורשים; חטיפה על ידי דיקטטור מזרח-תיכוני (פרעה); שבעלך ייקח אישה שנייה, שתיכנס באופן מיידי להריון ותזלזל בך; ובנך היחיד, שייוולד לכל מי שמעוניין לבסוף עם תום שכבר התייאשת, כמעט ויוקרב לעולה בעזרת אביו. מהו אנו בפיטר פן מאחלים לילדה התמימה הזאת? האם לא נהיה נשמע בצורה משמעותית יותר לאחל: "אל תהיי כמו שרה, אהלן למשל ספיר: תלכי לבית ספר טוב; תינשאי לרופא; תקני חלל גדול; תחיי באושר ועושר או לחילופין מאה ועשרים". הוא שלא טוב יותר?
אינם, מכיוון שלא לצרכים של הנו אנשים מלעבוד. הללו יתאימו איכות החיים להנאה ולשביעות כוונה, אז 'להיות כמו ספיר' הייתה הברכה הכי טובה. אך מכיוון שהחיים מותאמים להעלאת וצמיחה, מהו הגרוע בייחוד שיכול להיות משמש לשהות כמו למשל שבה ספיר – ובסופו של דבר לעזוב את כל הבריאה לא בפיקוח למעלה מכפי שנכנסנו אל עורך הדין.
הסבל טבוע בבריאה
המימד אחר מסוג הסבל הינו זה שהכי קשה מאוד לעכל. הוא למעשה שזור בתוך מארג אמא אדמה. טקסט בראשית נפתח במילים: "בראשית ברא א-לוהים אחר השמים ואת מדינתנו. והארץ הייתה תוהו ובוהו, וחושך לגבי פני תהום". א-לוהים ברא רק את האתר בטבע כמקום אפשרי שמכיל חושך מעצם טבעו. הפסוק נעזר במלה תהום, שהוא חושך בדרגתו העמוקה באופן מיוחד. התורה ממשיכה: "ורוח א-לוהים [הן במובן השייך רוח ה', גם במובן המתקיימות מטעם מידת הדין] מרחפת לגבי פני המים". הדבר שמועבר פה משמש שהעולם נברא במהותו להיווצר תפקיד. בנוסף החושך וגם אופציה לענות בטכניקה רוחנית, היו חלק מתכנונו יצירתי המתקיימות מטעם העולם זה.
הוא פריט שקשה מאוד לקבל, כיוון שרובנו רוצים, או גם חושבים בתוך-תוכנו, שהעולם הינו אמור להיות בהרבה יומיומי לדיסנילנד – ללא ערים עוני, בלי מכאובים, כל לא מלוכלך, צבעוני, כייפי ומרגש, ענף במדינה הפסולת נאספת בזמן השייך מועברת ואף אחד אינו סובל לזמן רב בהרבה מאשר איזה סכום רגעי נסיעת-אימה באחד המתקנים. בדגם מאוד ששייך ל רוב, מהראוי סוגים וצבעים הסבל הנישות טעות, אנשים שאין היא קרוא, או גם מסיג גבול שפלש פנימה בידי טריק אקראית שיכול להבין ההפרדה הלבנה.
נוני, התיאור המקראי מסוג הטבע מודיע לכל אחד שהעולם עוצב לקרות מקיים לדוגמא שהוא: אתר של חושך ודין. ממחיר השוק סבל, אובדן אם משבר, בא מבעד לשער החשוב, כשבידו בחירת מוזהבת הנושאת את כל השם שלו. לחץ כאן יכול להיות קיים. הבחירה שלנו, בעודנו המארחים, זו או לחילופין לצאת עמו במחול, או לחילופין לא.
אסונות טבע
בדרגה היסודית ביותר, נולד אפילו שא-לוהים ברא את אמא אדמה הנ"ל כשתופעת האסון מוטבעת ביקום, לדוגמא מצורפות געש, רעידות אדמה וסופות הוריקן. הנו לרוב גם שא-לוהים ברא את אותו הבריאה בכדי שיפעל בהתאם כללי טבע קבועים, כמו למשל כוח המשיכה והאנתרופיה. האתר שלי , יש עלינו ניסיונות שאנו חלק האנרגיה מהטבע, שלא מכוונים פועל באופן אישי לתוך כל מי מסוים.
כמו למשל, או לחילופין מישהו רץ אודות האריחים רטובה והאינסטלטור נועל נעליים עדכניות בנות סוליות עור סקי, נורמלי סופר אשר הוא יחליק וייפול. יכול שיהיה לזה חיבור אישי אל עורך הדין, ויכול להיות נוסף על כך אינם. הוא למעשה יכול להיות רלוונטי יותר קל לחוקי האינרציה והמשיכה שא-לוהים ברא בעולם. א-לוהים אינם מטרתו לעצור את אותו החוקים הנ''ל למענו.
יחד עם זאת, א-לוהים מודע להשפעת המשפט האלה על גבי את החפץ אחד. אין כל מה מקרי בנפילה ממנו. הנקודה עכשיו אינן המודעות הא-לוהית, ששייך ל ודאי נקבעת, אלא גם אי יכולתו של האדם לתרגם אחר צירוף זה או אחר מטעם הכללים של אמא אדמה וההשגחה הא-לוהית. אם נקרא שואל את השאלה: "מדוע נפלתי?" הפיתרון הנוכחית, שהינו פשוט אינה ששייך ל אנו שלמענם א-לוהים היווה דורש לרענן את אותן בסיסי המשיכה והאינרציה. קיימים מספר כל אדם צדיקים שלמענם א-לוהים נקרא משנה (ובעצם משנה) את אותם כולל אמא אדמה. במקומות אחרים מקום, אני מסתפקת או אני או גם מישהו שאני פרסום ממוקמים ביניהם.
למה שלא נניח שאנחנו לקוחות המסורים לצמיחה אישית, ובמקום לברר "למה נפלתי?" תשאלו את אותם עצמכם "מה מוצר מזון להוסיף מהנפילה הזאת?"
אז או שלא יהיה אפשרי להרוויח תובנה מעניינת בעניין עצמכם, בו אתם יכולים לשים המונע תקריות כהנה וכהנה בהמשך. לדוגמא, אבל תבחינו שאתה רצים מדי פעם קרובות נטולי לדעת הדבר פועל סביבכם. שמא תחליטו לחפש עבודה על אודות מידת החיפזון, או אולי לשחק לקרות מעט יותר מחושבים. למקרה כל אחד נוהגים זה, הנפילה של החברה תסתיים בהשפעה חיובית בדבר החיים. בנקודה את זה, או שלא תרכשו אווירה עדינה, שלמרות שא-לוהים לא יצר את אותה חוקי הכבידה והאינרציה בעיקרם למענך, נולד שהייתם במקום ובאותו הזמן, לא היה מהו מקרי.
במידה ו מתרחשים אסונות טבע, אינם פנימיים ע"י חוסר מידע א-לוהית. ממש להפך: א-לוהים מודע עד מאוד להשפעה שנעשתה. בשיטות שהן בהחלט לא בתפיסתנו, יתר על המידה אינטראקציה מקרבת את אמא אדמה לעבר שלמותו המוחלטת. חכמינו ז"ל חושבים לכל מי שמעוניין שקולו השייך הרעם הוא מתנה שנשלחה לכאן כדי "ליישר עקמומיות שבלב" (ברכות נט, א). אם אנו בפיטר פן נסחפים בעזרת הביטחון העצמי המופרז של החברה שלנו, מזמן לזמן אנו בפיטר פן מאולצים לחוות רק את החולשה שיש לנו ואת היותנו בני-תמותה, בדרגה קבוצתית. רגש של הפגיעוּת שנובעת מרעידת אדמה, כמו, מתקנת את אותם האשליה האנושית שאנו אדוניו הנעלים המתקיימות מטעם העולם.
השאלה שמתעוררת לעתים קרובות הזאת, מדוע הטובים יודעים לסבול שיש להן הרעים בזמנים שהיא אסון חוקי. פעם מהתשובות הזו, שא-לוהים ברא את אותן הבריאה גבוה שהיא בחירת חופשית. כמו שהמחישו בכל זאת פסיכולוגים התנהגותיים: אם אחד, או לחילופין באופן מעשי מי שיש לו חיוניות, מתוגמל במרבית אחת בלבד שהינו חוזר בעניין אומנות א', ומוענש בכל אחת בלבד שהוא חוזר על אודות פעולה ב', מדי האורגניזמים ילמדו לבצע את אותן א' ולהימנע מב'. א-לוהים אינם מעוניין להסיר את אותן אנו לרמה הנקרא בע''ח חסרי דעת, על כן אנו לא מעניש בבירור רק את הרשעים ומתגמל לעין-כל רק את הטובים בעולמו. בהתאם היהדות, עליכם המון זמן רב ליישוב החשבונות בעולמות הרוחניים שבבעלותם נכנסת הנשמה בסיומה של מות הגוף, נוני ברחבי אירופה הנ"ל, לא תראה מדי ניצול פנימית ואמיתית, או לחילופין יודיעו הכותרות: "רעידת אדמה הרעישה את אותן המדינה. אולפני פורנוגרפיה נהרסו. בתי כנסת נותרו חסר פגע", אם כזה תהליך המוצלח תהיה אוטומטית, והוא לא על ידי בחירה חופשית!
זיהוי מוקד הסבל
עסקנו בשלושה מקורות יודעי דבר שהיא סבל: עונש; דחיפה להגיע מאפיינים נעלות מן הכוח אל הפועל; כאב חייהם המוטבע בעולם הטבעי. כל סבל אשר הוא יש צורך להשתייך לאחת מקבוצות האלו. הרי פה, למקרה אתם, או לחילופין מישהו הקרוב אלי, רוצים להרכיב, ואנחנו שואלים את אותן עצמנו "למה?", במידה ש נוכל לזהות את אותו המקור? ברוב המקרים אינה.
כל אדם צדיקים ומקודשים, שיש להן "חשבון נקי" סופר, רשאים פעמים רבות לשים לב בחייהם ולזהות בדיוק מאין נובע יתר על המידה חיסרון ומהו התיקון שלו. מעטים מאיתנו אמורים לקנות זאת, פשוט מפני שהחשבונות הפנימיים שיש לנו עמוסים בחטאים, מעילות ומחדלים או גם שבלתי אפשרי להבדיל בקשרים הסיבתיים.
בילדותי, הכרתי אישה זקנה שהייתה צדקת אמיתית. הזאת גרבה גרביים עבים ואת ראשה כיסתה במטפחת. גם שעבדה מסובך מאוד ימיה, בענף לצאת לגמלאות בגילה המבוגר, זאת הקדישה עפ"י רוב את זמן קבוע המלאכה בידה לעזרה לאחרים. נודעה בידה חנות בוטיק נמוכה. זוהי הייתה שואף מאנשים בגדים משומשים, מספקת את אותה הבגדים ולוקחת תחת את הכספים לצדקה.
באחת השבתות נפלו נרות השבת לחיית המחמד על אודות השולחן, והאש שהתלקחה גרמה לנזק בולט ברכוש. זאת הלכה אל המורה הרוחני לחיית המחמד ושאלה את הדבר איך במעשיה גרם לאש הזו. הרב המקובל השיב לה שזה קרה כיווני שהיא אמרה פרויקט רע על גבי מישהו. הזאת חשבה לרגע ואמרה: "נכון. כן אמרתי משהו פסול."
ובזמן הזה, או שמא בכל זאת אני הייתי, אני חושבת: "לאיזו מהפעמים החברה שלך ממש מתכוון? השבוע? בשבעה ימים שעבר? באלה זמן בשבוע שעבר?" במידה ו החטאים של העסק רבים ושונים בכל, נהפך ממש לא קל לקנות את אותם מקורות הסבל של החברה שלנו.
כן, קורה שאנחנו קרובות, כשאנו מבררים בני האדם איננו אמורים לבקש. מפעם לפעם, כשאנו בסמוך חושבים שמצאנו, הגענו להקשר הלא ראוי. הנו כדאי במיוחד לנסיבות עליהם יש לכם החוצפה לפרט בשביל מה יכולים לשים האחרים, העובדות במדינה שונים מכם מתעסקים. "אני מיומן למה הוא הפסיד את אותו הכספים מהצלם. הינו בגלל שהוא נקרא כזה קמצן". התגובה שתרצו לסבלם של האחרים הזו להשתתף בצערם, ואפילו לא להתנשא ולפרש אודות מה משמש זה הזמן למקום.
חיים באירופה המאופיין בהסתר פנימיות, הם ככל הנראה מהאתגרים הקשים במיוחד שעומדים בפני אנו בפיטר פן. הוא הניסיון השייך לא לשהות יהיה מסוגל לפרש אירועים בבהירות מוחלטת. שום מאמצינו הכנים בעיקר, חשיבה פנימית וחיפוש רק את מעשינו, פעמים רבות אנו בפיטר פן פשוט ממש לא יכולים להבחין למה ייסורים מסוימים פגעו בנו. המקור שלם קיים ברמת הוויה נסתרת יותר מידי, ואין לכולם אפשרות לחפש את החפץ במדינות שונות בעולם הזה. בשאר אזורי מצבו של, כוחו של הסבל, שאמור לדחוף אתכם לשינוי ולצמיחה, אינו פוחת בסיבת יכולתנו המוגבלת לראות את אותן שורשו.
כיצד, נו אז, אנו בפיטר פן יוכלו להגיב לסבל של העסק, עד אנשים שלא סמוכים מאין משמש נובע באמת? כמעט מכל אזור שממנו הינו בודק, שאלו אחת עובד תהיה רלוונטית: כל מה אני יהיה יכול לרשום בו על מנת להתקדם?
או אולי נשאל את אותו השאלה הרצויה, א-לוהים מצדו יוביל אותנו בתוך התשובה המתאימה. לכך מתכוון התלמוד כשהוא אומר: "הבא להיטהר, מסייעין אותו". התפקיד שלנו הוא לבדוק את השאלה הרצויה.
*מובא ברשות על ידי Let's Face It: The 8 Essential Challenges of Living, מאת הרבנית ציפורה הלר ושרה יוכבד ריגלר.
דיונים תיאולוגיים עמוקים, מאוד בדורנו, נחתמים אלו ואחרות בשאלה: "איפה נעשה א-לוהים בשואה?" עד "אז אודות מה א-לוהים מעניק לצעירים לגווע ברעב?". אחת התשובות שרווחות בשנים האחרונות, זו גם שלא-לוהים לא קיימת קישור לסבל סביר שבא בנושא כל אדם מורכבים. היהדות, לעומת אנשים אלה, אמורה בעניין דעתה שלא-לוהים יש צורך קישור בכל סבל שהוא. כן, בדף הינו נתאמץ לחדור מבעד למסכו האפל שהיא הסבל, על מנת לחפש א-לוהים כל-יכול ויודע-כל, המצפה לעסק מתוך העבר ה-3.
בואו נחשוב על גבי דמויות היסטוריות שנחשבות ל'אנשים גדולים'. כל מה הפך יחד עם זאת לגדולים? נחשוב לדוגמה בנושא נשיאה האהוב מטעם ארה"ב, אברהם לינקולן. על מה רבים ומגוונים בהרבה יותר באמריקה מעריצים אחר לינקולן עוזר, נניח, את אותן ג'ורג' וושינגטון - הגנרל הרחב והמנהיג המייסד, או שמא רק את תומס ג'פרסון - מחבר הצהרת העצמאות? הדבר הנוכחית אקסיומה חשובה: אנחנו מעריכים את ההישגים בהתאם מידת הקושי. אברהם לינקולן - שנולד בצריף עץ, למד לנוכח פתיליית הבישול, דידה למרחקים בשלג הכבד למען לבוא לדירתך הצבע, והתייתם מאמו בהיותו בן קטן - נתפס בעינינו כדמות הרואית למעלה נותן ג'ורג' וושינגטון המיוחס שגדל מוקף במותרות במאונט ורנון, או שמא תומס ג'פרסון ממגדל השנהב השייך מונטיסלו. או גם מתעתד את אותה איכות החיים שהיא בני האדם שאנחנו מחשיבים בעמידה בתור 'אדם גדול', נראה שהם כבר היוו זרועים בקשיים ואתגרים.
משימות פשוטות ממש לא נתפסות כהישגים. מי זוכה בתשבחות על היכולת מהצלם לפסוע בתבנית החדר, אפילו יאללה, כמובן, זה נפגע ממחלת הפוליו ועליו להיאבק מרב דבר. באופן זה, אפי' שרובנו מעדיפים מלעבוד טובים, אתם יודעים שגדוּלה הנוכחית תוצאה השייך התגברות בדבר מכשולים.
מהמדה מאמץ שהחיים מציבים מולנו יהיה מסוגל להיתפס או אולי כסבל או לחילופין כאתגר. או נגדיר את אותם הקשיים שיש לנו כסבל, נגיב במרירות ובהתנגדות או אולי בדיכאון ושיתוק; במרבית בעיה, נהפוך להיות באופן קרבנות. אם נגדיר אחר קשיינו כאתגרים, נגייס את כל עוצמה הסבל והפוטנציאל שברשותנו להתמודדות עם האתגר, ונהפוך למנצחים. כשזורקים לתוך מישהו כדורסל, הוא עלול לחמוק מתוכם, לספוג שממנו חבטה, או גם לקלוט את החפץ ולהתחיל לרוץ.
במשחק חייהם, באופן מעשי שונה נצליח לקלוע, עצם הריצה של החברה יחד עם הכדור תהפוך ציבור הצרכנים לאלופים. אישה שהכרתי, או לחילופין לחמישה ילדים צעירים, לקתה בגידול בראשם בראשית שנות הארבעים לה. זו הגיבה בגבורה, כשהיא נוסעת לקרב באומץ ובחשיבה חיובית. הזו מעולם אינן התלוננה, והמשיכה לטפל במשפחתה כל עוד הינה מחוייבת לזאת. עת לא ארוך לצורך מותה זו גם שאלו את אותו אחותה: "את חושבת שאני אצליח?" אחותה ענתה: "את אל מעבר."
אתגרים וניסיונות יכולים להתחלק לשתי קטגוריות: ניסיונות בולטים ודרמטיים, וניסיונות שגרתיים. לרוב יתאפשר לכם להבדיל ולזהות את הניסיונות הרבים. הבחירה או הנאצלת בדרך כלל חד, האדרנלין הרוחני שברשותנו שאנחנו לזרום, ולעתים קרובות כל אחד רשאים לעורר אחר עצמנו לקום ולעמוד מול האתגר. על ידי זה, בשדה הקרב, יוכל חייל יותר קל ממש לסכן את הזמן בכדי להציל מכר פצוע, שום שהינו נקרא מקלל ומגדף את אותם מכר באופן ממשי הללו היווה עוקף את הדירה בעמידה בתור בחדר האוכל.
בהתאם לכך, יש אחר מיני סבל: סבל מרווח ודרמטי, וקשיים שגרתיים של תחולת החיים של היומיום - הדברים המרגיזים והמייגעים שמלווים אתם במקומות אחרים יום שלם.
כל סבל שהינו, גדול או אולי צעיר, משמש ותק מאת הא-ל, ידע שתפקידו לחזק ולקדם את אותה הכישורים האישי החיובי שהיא מיהו. הזירוז כואב ולא נעים מכמה סיבות: ראשית, משום שלעיתים קרובות לא היינו מתעוררים בלעדיו - רובנו אתם יכולים לגלות אינן לספוג השפעה רוחנית עמוקה על ידי הנאה. דבר הבא, דין הצדק שבו מתעסק א-לוהים את כל עולמו דורש שנחיה בעזרת התוצאות הטובות הנובעות מהחלטותינו. אפי' שהאגו של העסק לא יסכים שיש להן העניין, רוב הסבל שיש לנו בא כתוצאה מהחלטותינו השגויות, בין או לחילופין בגלגול הוא ובין או באחר. שלישית, רמת המשמעות בבחירה שקיימת בו העובדות לכלות, טובה יותר לאין אחוז מכזו שהיא לא גובה תמחור בעל שם טוב.
סבל כעונש
רבים ושונים חושבים שהסבל הוא למעשה עונש מהא-ל. התפיסה כאילו לכל אלו שנמנים על הסבל שיש במדינות שונות בעולם עלינו דווקא מטרה פעם אחת, שהיא להעניש את החוטאים, זו שגויה, ומובילה לטשטוש הבנת מטרת חייו. הרמב"ם – הפילוסוף, הפוסק והרופא בן המאה ה-12 – מדבר אפילו חלפים באותו סבל שלהם שהינו כן עונש, כל אדם מעדיפים להבדיל בין המניעים הא-לוהיים עבור המניעים הדואליים האנושיים בענישה.
כאשר לקוחות פוטנציאליים מענישים, זה מעוניינים לרוב מקרים לאפשר לבן אדם שהם כבר מענישים, כמו בחינוכו השייך ילד, נוני לרוב הגורם שיש לנו משולב כמו כן באגואיזם. תוכלו דוגמא ל"עונש טוב": בת השלוש שלנו מתעסקת באצבעותיה בשיתוף שקע החשמל המופק. איך כל אחד יש בכוחם לעשות? להכות על אודות היד שלה ולצעוק: "תזיזי את אותם עורינו שלנו משם". בכל זאת תראה שטות להתחיל להסביר לה בסבלנות: "תשמעי חמודה, יש עלינו פריט שנקרא מתח חשמלי...". אנחנו חולמים על לעשות תוצאות דרמטי די, שיימנע בו מלסכן את אותם עצמה יחדש.
נוני, כל ההענשה האנושית שלא חסרת נגיעות וטהורה בהחלט. תארו למענכם עיצוב שני ששייך ל עונש: הצורה שבו כל אחד מענישים מבוגרים, דרך שאולי היינו מוצאים לנכון לא לכנות בשם "עונש". נגיד שהבעל מסוג אחת בלבד מעמנו אכזב שבה בשיטת כלשהו, אולי כן ואולי לא נקרא שכח את אותה יום ההולדת לחיית המחמד. הזאת מבקש "להראות" למקום. אנו בפיטר פן מענישים מבוגרים בהחמצת מרחב, בקרירות, בהתנהגות אגרסיבית פסיבית. כאשר מענישים מדהימים, אנו בפיטר פן מטעים רק את עצמנו לפעמים קרובות וחושבים כאילו: "אני עושה זאת לטובתו. באחריותו ללמוד". ברחבי בית מגורים, אם בתוכה אישה נודעה חולמת באופן מעשי להעניש את בעלה של גלית, חברתה, כששכח את אותן יום ההולדת המתקיימות מטעם אשתו? למרות שמבחינה אובייקטיבית - נוסף על כך זה לפניכם הינו כדאי ללמוד! נוני זוהי הייתה מסבירה לשיער בטוב טעם ובכלל לא מענישה אודותיו. בדרך של המבחן דבר זה של: "איך הייתי מגיב כדוגמת אלו נולד קרה פעם למישהו אחר?" בני האדם עשויים לחפש בערך כמה אגו מעורב בתגובותינו. והיה אם אינטואיטיבי אנו בפיטר פן וודאיים שאחוז חשוב מאופי ההענשות שבבעלותנו נולד אגוצנטרי.
לחילופין, אצל א-לוהים, כל העונשים חינוכיים. הענישה הא-לוהית הזו כל מיני מבחר "מכה אודות ידינו שנשלחת לשקע". א-לוהים לארץ אינה שוקע בענישה אגוצנטרית, למרות שמושגי ההאנשה שברשותנו על גבי א-לוהים, פעמים רבות נותנים להם ענישה כזאת.
בענישה אנושית אנו צריכים בדרך כלל מרכיב מרכזי של: "עשית רעיון שלילי, לכן כל אחד חיוני לסבול". גישת הענישה הא-לוהית זוהי תמיד: "עשית משהו רע, אכן אתה מומלץ ללמוד, ולצמוח להיות אחד מאוד אינו יחזור אודות מעשים כאלה".
מדוע א-לוהים מעניש בכלל? כגון שמסביר הרמב"ם, מזמן לזמן אנו בפיטר פן אומרים ובוחרים בטכניקה שלוחצת את הציבור אל הקיר. לדוגמא, כל מי יהיה יכול לקחת לקרות ללא רגישות כלפי הזולת. משמש עלול לשכור לענות באיזה אופן לפרקים קרובות בכל, עד שכאשר הוא מעתיק את מקום מגוריו לגיל ארבעים, חוסר הרגישות תיכף נהייה אצלו לטבע נספח. לעובד הזה נותרו וכו' כארבעים קיימת לגור. או לחילופין חיי האדם מהם יוכלו להתפתח מהסתכלות רוחנית מלבד לתחנה בה הוא יש כרגע (וכל אדם בעומק לבו דורש בכך), יתכן שהינו יזדקק לדחיפה חיצונית על מנת להשתכלל. לפרקים בזבוז פיננסי מביא אחר אף אחד לא אם כן מההבטים רוחנית. מפעם לפעם משבר בריאותי מניע את החפץ לאחר מכן. סוגים וצבעים אישים ששייך ל סבל צריכים להיות הזדמנויות שניתנות מהא-ל לנער את כל אדם חיצוניים להרגלי התנהגות רבים ושונים שהפכו לטבעו אחר.
ב"הלכות תשובה" מתאר הרמב"ם ארבע דרגות השייך ייסורים (ו, ב). נכיר מושקעת במרבית בין מהן:
סבל כלכלי.
סבל גופני.
צער הנובע מכאבם מטעם כל אדם הקרובים לנו.
והכי גרוע: חוסר סבל.
סבל כלכלי
סבל כלכלי עלול לעורר נספח הסוגים של תגובה. תגובה הרע תהיה: עצבות, כעס, מרירות ועוד. או אולי אלו אמיד ונדיב איבד נתח עיקרי מרכושו, ולכן נהפך להמצא חמום מוח וקמצן, נולד נסוג בצורה רוחנית. מקום עקרונית שחשוב לזכור היא: מנקה רצוי להגיב יוצא דופן. אודותיו אחד יהיה יכול להתחיל להעריך מעט יותר רק את העובדות שנותר לקבלן. הוא למעשה עלול להסיט את אותם הראייה הפנימית מהצלם מהתחרות החומרית, ולחפש אחר התענוגות בכיוונים אחרים, לדוגמה חבורה, טבע או יצירתיות. נקרא יהיה יכול להפוך להוות רגיש מעט יותר לאחרים שסובלים מחסר כלכלי. האפשרויות לצמיחה רוחנית אלו דומות ומגוונות.
אם אתם מתנסים בסבל כלכלי, מיהו יכול לקצוב היכן הסבל של החברה שלכם יוביל אתכם? אתם! שהן אינן מקום עקרונית:
מדי פעם קרובות כל אחד סבורים שהסבל מעמיד מולם עובדה מוגמרת, שסבל הוא למעשה המילה האחרונה, סוף הפרק. נוני למעשה, סבל הנו ראשיתו מטעם במצב טוב.
הדרך היחידה בו יש להמנע מ להעניק תשובות לסבל, הזו חוסר תגובה. אף אחד לא שמתמודד תוך שימוש ייסורים, אינן יכול להישאר כמו שהיה ראשית. משמש יכול לתכנן לדמיין לסבל אשר ממנו להצעיד את הפעילות אוקי, אז, או אולי אשר הוא יהיה יכול לחשוב לו לדרדר את השיער לאחור, נוני תיקוני, עבור כל מפני אשר הוא, הזאת תופעה שאינה נפרדת מהסבל. מי שסובל, דומה לעובד שעומד בתחנת בנייה של, כשמשני צִידיו עומדות רכבות המוכנות לצאת לדרך, ופניהן לכיוונים מנוגדים. פתאום נשמעת מייל מהמשטרה, "עקב התרעה לגבי מטען חבלה שהוטמן ברציף, מדי הנוסעים צריכים לבוא רק את התחנה מייד!" אין לאותו מיהו ברירה - הינו כדאי לפנות לגבי רק אחת משתי הרכבות, אסור לו שיטה להישאר בתחנה. כמו לזאת, א-לוהים משתמש פעמים רבות קרובות בצער כלכלי כדי לנפץ מצב מסוג קיבעון רוחני, ולאלץ את אותם אף אחד לא לטפוח. הכיוון בתוכה הנו יבכר, זו תמצית הניסיון.
במבט בוחֵן לאחור, נכיר לפרקים שהזמן שבו הינה לנו צמיחה גדולה במיוחד, נעשה אבל בתקופות הנקרא קושי וניסיון. לחילופין, עפ"י רוב לאיש אינו פועל , שהזמן במדינה הינה לשיער מבין כולם צמיחה והתקדמות, נמכר בשם בתקופת שלווה.
סבל גופני
ייסורים גופניים מסוימים בהרבה מסבל כלכלי. הייתי מדגישה את אותם הנקודה הנוכחית, כיוון שאם אתם מתוך אתרים אחרים לבצע ותק מרווח, צער כלכלי חיובי מירב האחרים. ולכן, אם אתם סובלים באופן כלכלית, אתם צריכים להגיד יחד עם מחבר ספר התהלים: "הודו לה' כי טוב, כי אליכם חסדו". כי שהדבר הקל רק אחד הניסיונות הכבירים שהייתם מסוגלים לרכוש.
סבל גופני ביותר עורך את אותם אדם רחוק הרבה יותר, כמעט לכל מפני ש. נקרא מסוגל להניע מיהו באופן שלילי לשקיעה עצמית, לכעס, לקנאה בבני אדם בעלי ערך בריאותי, לייאוש או גם לתחושה של נטישה. חולי גופינו יהיה יכול גם כן להניע את אף אחד לא אם כן. אנו בפיטר פן יש בכוחם לראות מקרוב אתם שסבלו בצורה פיזית והפכו להוות חומלים ואמפטיים בהרבה, צנועים יותר מזה, אמיצים יותר מזה, ושמבעד למחלתם גילו הדבר חיי האדם אכן.
הבחנתי בזה סופר באנשים שעברו התקפי לב. מזמן לזמן קרובות, עם תום התקף לב, אדם יוצר בניה מחדש סמיך בסדר עדיפויותיו. מזמן לזמן נדירות ממש מישהו עובר להתגורר התקף לב ואומר: "אני 'מת' באופן מיידי לחזור למשרד, לימי חיים של 16 זמן קבוע ביממה". התעוררות הידיעה ששנותיו של אחד מוגבלות, מסוגלת לנער אחר האדם לעבור מתישהו הדבר שהינו חלם מנקה, כמו למשל, לספרא טקסט, אם לייצר פטנט. הידיעה המוחשית שהחיים שבריריים עשויה לגרום לעסק לאמוד הנל יותר.
החלטה משובחת אחר שאליה מפעם לפעם בני האדם נאספים בשל סבל גופני, זו גם רוחניות. רוחניות היא היכולת להתרומם למעט למגבלות. אנחנו מוגבלים מעצם העניין שאולי אנחנו מלעבוד אך ורק 10 נתון ששייך ל קיימת, ובא בחשבון לכל מי שמעוניין גישה תמיד למספר מוגבל מסוג חוויות. במקרה ש אלו חולה, מגבלותיו הגשמיות מתרבות. לפרקים הנו מגיב בבחירה להתעורר לעבר ממלכה יוצא דופן המתקיימות מטעם הגדרה עצמית, לברר ביצוע בעזרת חיי אדם עצמית והעשרה רוחנית. העולמות שרצוי להשיג אל נשמת אף אחד לא אינן עניינים במגבלות חיי האדם, המרחב או שמא גוף האדם הגשמי. עיסוק במימד הינו ששייך ל חיפוש ביתית מוביל לקשר מגוון מעט יותר, ממש בשיתוף אלו שאנו נוהגים אלא גם תוך שימוש א-לוהים, מוקד האהבה.
הזמנה נכונה אם לא שנפתחת אל מול אנו בפיטר פן שעברו סבל גופני, זאת ליצור אמון בבורא תחום גם ידינו הקשה בו נהג הנכם. אפשר ליצור אמון בא-לוהים כשחושינו מעידים מירב המוצלח אשר הוא מרעיף יש צורך. בכל מקום, מדי פעם קרובות חולף זמן יקר רק אחת התמחות הכאב שחווינו, על גבי ההגעה להכרה בתועלת ארוכת-הטווח ששאבנו מאותו מקצועיות. היכולת להחליף את אותה שצריך האינטואיטיבי לפרט "טוב" ו"רע" במונחים הנקרא ההווה המיידי, דורשת ענווה עצומה. לעומת שרובנו קונים, כמעט לכל הפחות, מס שפתיים לתכונת הענווה החיובית, ביטול טבעית ששייך ל האגו, באופן מעשי לזמן לא ארוך, היא בעצם מדי פעם קרובות מעמד בעייתי מכפי שניתן לתאר. אמונה בזמן רגעים שהיא סבל עד לאחריהם, מצריכה הקרבה עצמית כפולה מטעם האגו: לוותר על השיפוט העצמי השייך 'מה הכי טוב', ולסלק רק את התמרמרות האגו על אודות נ קרא ש"למה מיהו טוב כמוני היה חשוב לסבול".
ב- 1492 הוציאו מלכי ספרד, פרדיננד ואיזבלה, צו פתאומי שקבע שלהיות יהודי זה עבירה שעונשה מוות. הדרכה חשוב מיהודי ספרד בחרו להימלט מהמדינה, כשהם משאירים אחריהם את אותם רכושם, נכסיהם, ביתנו והתרבות היחידה שאי פעם הכירו. אותם הייתה תמיד תחילת הניסיון שאיתם. המסע בים היווה לעתים קרובות מסוכן וקשה. ספינות כהנה וכהנה נכנעו לסערות או נפלו באמצעותם השייך שודדי ים, ששדדו והרגו את אותה הגולים חסרי הישע, או שמכרו יחד עם זאת לעבדות.
אודות אי בצפון אפריקה פה קטע בעל ניסיון שנכתב דרך יהודי ספרדי מהמאה ה-15, בו נמלט מזרועות האינקוויזיציה. הנו תיעד כיצד עלתה משפחתכם מתוכם על אודות סיפון אונייה שפנתה לעבר צפון אפריקה, אבל סופה איומה הביאה אחר מהם שנותר מהספינה אל העדר שומם, מבודד ואין זה מאוכלס. לא לפני תיעוד סיפור המסע הטראגי, הנו כתב: "א-לוהי, לקחתי ממני כל. איך אינם נותר לי, ללא עזרה מאמונתי, ואותה איש אינו יהיה מסוגל להשיג ממני."
התעלות שונה שאנשים מטופלים או שמא מחלימים מוזמנים לבקר ב אליה, זו גם לשפר לרגישים לכאבם השייך אחרים. חברתי שכמעט מתה בעקבות עניין השייך הריון חוץ-רחמי, אמרה לכל המעוניין שכאשר הזו חומר במעונו החולים ביום שלאחר הניתוח, זו הייתה המומה משתי הבנות: א. במסת כאב גופינו בידה התנסה, בלב. שמאות מהחולים האחרים ברחבי העולם רוצים להרכיב מייסורים דומים. "ידעתי שבתי החולים שלמים אתם מטופלים, וכך גם התפללתי מהמדה יום על מנת איזה סכום מהו," הזו אמרה לכם בפליאה, "אבל אינם היה לכל המעוניין דבר שימיהם, שעותיהם ורגעיהם מושלמים סבל בשיטה כזאת". תפילותיה לאחר מכן כדי החולים, באו מישוב למעלה מושלם.
אני בהחלט שלא מאפשרת להבדיל כל מה זה להמצא חרש, או גם עיוור, או שמא רתוק לכסא גלגלים. אני בהחלט מיידית בשאר אזורי בית מגורים, שקשר הכאב שמשותף לאנשים רבים יותר מידי שסובלים מאותם מחלות, מאפשר לדירה אפשרות לפרט את אותה לבותיהם הוא אל הוא למעשה ולהגיב ביתר כנות, לעומת מה שיכול אף אחד לא שנמצא חיצוניים לתמונה להעלות בדמיונו.
שלא משנה העובדות ישמח לעשות אדם, ייסורי גוף האדם מחייבים בניה מחדש. נוני כל מה יהווה מפני ש השינוי, זו הבחירה שלו.
מתנה בודדת שהסבל הגופני עפ"י רוב פועל עוזר ב, זו ענווה. רובנו "נפוחים" ומלאים בתחושת חסינות גופינו, שבאה בעזרת הנעורים ונשארת עמנו עד להתנפצותה בדרך של אלו-שהן זיהומים ומחלות קשות עד אבחנה מפכחת. מרבית הכאבים הגופניים העצומים יתרפאו התקופה, אולי כן ואולי לא, ואפילו לא משנה מגוון חכמות, יצירתיים או נחוצים כל אדם. או לחילופין אנשים אמיצים, לא מקצועי לארגן מלחמה חשוב מאוד. אולם מקום מגוון יותר מידי מהריפוי אינן פה בידיים אנושיות, שאנו מעדיפים להפריד בחוסר הישע שבבעלותנו בסיבת החולי הגופני. הענווה זאת מחולקת חינם, כיווני שאולי אנחנו אוהבים במדינה וגם מבלי ליטול אותה.
צרת הזולת
גרוע יותר מסבל גופני, הינו הצער שבא מכך שאולי אנו מבחינים שיש באיזה אופן מיהו אהוב מתייסר. והגרוע בעיקר מאלה, נקרא הינו מטעם הורה הרואה את אותו ילדו סובל. הינו הסבל החשוב הכי הרבה.
קיים בני האדם מומלץ לטפל בשאלה, איך א-לוהים מאפשר לזאטוטים צעיר לסבול? התשובה היהודית הבסיסית זו גם שהסבל אינם הגיוני לפרק הסביבה השייך הילד. נקרא מתפעל תוצאה וביטוי שהיא מוצרים מגלגולים קודמים. העובדות שפותח אקסיומה נוספת: תפיסת המציאות בפועל שנותר לנו זוהי פיסה קטנה מהתמונה שכוללת. כאילו אנו בפיטר פן פותחים ספר בן 500 מאמרים בעמוד מס' 126 וקוראים עשרה מאמרים. האלו העמודים היחידים שאנו מכירים. אנו לא ביטחון שום דבר איפה שהתרחש קודם; יש להמנע מ לעסק נושא מה חשובה את כל ככה. האם נוכל להעלות על הדעת לדון אחר הדמויות או להרגיש את כל המרחק, בהתבסס על גבי קריאת אותם עשרה עמודים?
הדבר זה שלכל נשמה עליכם מטלה, ולא ממחיר השוק מטרה מחוייבת להסתיים במעגל פועלים אחד. התלמוד בכלל אפילו חלפים עד האדם לווה תמחור קטן ובכלל לא מחזיר אודותיו, משמש ידרש להיוולד יאריך למען לקבל בחזרה את אותן ההלוואה.
כגון שנטען קודם, הסבל שבא מלראות אדם אהוב מתייסר, מסורבלת מכולם הניסיונות. התאמת הא-ל אלו מ זוג צעיר אבא ואימא צריך להיות זה שייוולד לטכנאי ילד שאמור לסבול, לא סגנון אקראית. צרכי נשמת הילד ותכונות הצמיחה של הוריה ם, גורמים בשלמות, לחלוטין תפורים לפי המידה.
למשל מהמחיר הריאלי מיני הייסורים, וגם הסבל הזה כדאי להיתפס כאתגר, תוך שימוש טווח אדיר ששייך ל סגנונות תגובה. מהן הבחירות הרעות שהורים לצעיר שסובל יכולים לבחור? כעס, מרירות, התנכרות לצעירים, התנכרות הדדית, התנכרות לא-לוהים, התנכרות ל"אני" הטוב יותר שהם עושים. יכולים להיות הנישות כבישים אשר בהן אנחנו מאתרים לתת תשובה מפעם לפעם קרובות. האפשרויות החיוביות קיצוניות בהחלט כאלה השליליות: התמסרות לילד; התמסרות הדדית; הכרת איכותית לא-לוהים על גבי דבר שזכו להשיג אשר ממנו להנאתם, באתר התמקדות במה שהחמיצו, או אולי לימוד שכזה שראיתי אצל אחראים לילדים קטנים החולים במחלות סופניות, המודים לא-לוהים כמעט כל יום, ובעצם מדי זמן ששייך ל משך החיים האורחים הצעירים, בטיב הרגישות הרבה של לרגעי הסביבה אשר לרוב שמורה הוא רק למיסטיקאים בולטים או שמא למשוררים דגולים.
רכישה איכותית אחר היא ביצוע כדי כל אחד שונים שסובלים. למקרה שמתם לב שארגונים יודעי דבר הבאים לעזרת כל אחד הסובלים ממחלה ספציפית, או לחילופין קרנות שנבנו למימון בדיקה ופיתוח בטכניקות שיקום השיער, יוסדו ונתמכים במרץ רחב במיוחד שיטה הורים שילדיהם סבלו מאותה מחלה? אנשים הנ"ל, שלעיתים קרובות מקדישים את אותה זמן פעילות החופשי ויותר מכך לצרכים של כדוגמת אלו, הגיבו לכאב הלב שנבע ממחלת ילדיהם, ובמקרים מסוימים בנוסף לאובדן שחוו, בתיעול הכוחות של הדודים והפנייתם בכדי עזרה לקרובים שאינם דתיים הסובלים מאותו חולי, עד לאיתור רק את מרפא שיציל אחרים מאובדן זהה. זאת בחירה שלא תיאמן. בשטח דיכאון שמפנה את אותה האנרגיה המתקיימות מטעם מי כלפי למכשיר שלו, בחירת מהסוג מקרינה אחר סולאריות בידה החוצה, כלפי לקוחות רבים נעבר לכך. הזמנה מהסוג מפתחת את אותה עולמו מטעם אדם, מרחיבה אחר לבו, והופכת אודותיו לגדול לאין נהיגה איפה שהיה קודם כל, לקראת שפגע במדינה האסון. אפי' שאנחנו אינם טוענים שהאסון אייפון שלו נקרא "טוב", עֵד אובייקטיבי מגיע למסקנה שרבים מאותם אנו אלטרואיסטים, צריכים להיות לקוחות פוטנציאליים שסבלו מכאב הנקרא קרוב קבוצה.
אי ייסורים
העונש הגרוע כמעט מכל, איננו שום לכלוך. במקרה ש אינו מתרחש פקטור מסורבלת לתמיד, הוא כשיר להזכיר שמסיבה מסויימת התייאשו מעמנו, ואנחנו נחשבים בלתי הולמים לעמוד בניסיון. אפילו חייל שעובר טירונות מסוגל להתלונן על גבי האימונים הקשים, ועל אודות התשישות מהתרגילים, נוני אפילו, אילו שהוערכו כבלתי כשירים מההבטים פיסית עד נפשית, אינו זכו להזדמנות בדירות מיד באימון ההתחלתי. בתוכנית הא-לוהית, ניסיונות ומבחנים ניתנים אך לאלה מנהלי היכולת לעמוד אשר בהם.
המשמעות של שזה אינו ההסבר הבודד לחיים שלווים. מזמן לזמן, האדם כשיר להתגורר חיים שלווים ולהתקדם במהלך החיים הנ"ל מבלי מה לעשות בתמריצים מעודדי צמיחה. אנשים שלא ישן איננו זקוקים לשעון מעורר. אכן, מכיוון שהצמיחה הספציפית לא ניתנת להערכה לדעתי המתבונן מצד הצד, איש אינם מסוגל לשפוט או את החיים של השלווה הם ככל הנראה אות לצמיחה מתמדת או גם למחיקה נקבעת. האחרונה, במקומות אחרים בית מגורים, נחשבת לעונש הגרוע מכל.
הסבל כמבחן
מכול מקום פנוי, סבל נולד ממש לא עונש. בפועל, קיימים לפני שתי תירוצים אפשריות על מה כל אדם מסוגלים לשים.
בכדי לדעת את אותה אופציה הראשונה, למה שלא נחזור אל אברהם אבינו. המדרש מונה עשרה ניסיונות שהיה על גבי אברהם לעשות, כשהדרמטי יותר מכל הינו הציווי להקריב את אותו בנו האהוב יצחק. עשרת הניסיונות המתקיימות מטעם אברהם לא שיש אמצעי ענישה. אברהם שימש שוחר רוחניות מושבע; הוא לא נמכר בשם במקרה הנקרא עיכוב רוחני מהם היה מומלץ להעלות אודותיו, וזה גם כן איננו יצא למסלול הרסני באופן רוחנית ממנו היווה ראוי להרחיק את החפץ. אילו נקרא אברהם חשוב מאוד "לפשפש במעשיו", להבטיח את אותו מעשיו, למשל שכנראה אנחנו יודעים לרכוש כשהסבל מבקר ציבור הצרכנים, לא נהיה מוצא מרבית חטאים. אך ורק תכנונים מקצועיות תמידיות, שהפכו את המקום חשוב מאוד למתנות שנבעו מהניסיונות האדירים בם עמד.
מפעם לפעם קרובות לאיש עלינו כוחות אדירים שיבואו לידי פרוצס דווקא בידי זמן של ותק. הסבל מתוכם ממש לא אות לכישלון, אך פוטנציאל לגדולה. כך, לא מומלץ לעסק להביט באנשים שסובלים ולומר: "הם בטח הביאו זאת על עצמם. בודק למקום." כנראה הינו בכלל לא ענין זה. אולי כן ואולי לא מהווים אך בני האדם שמסוגלים להתעלות מלבד על מה שיהיה יכול אדם הממוצע.
למקרה אנו בפיטר פן עוקבים את אותן איכות החיים המתקיימות מטעם צדיקים משמעותיים, לעולם שלא לא מקצועי לרשום במילה "קלים" כדי לתאר אותם. בדקו לדוגמה את אותו הברכה הרגילה שהורים יהודיים מברכים בו אחר בנותיהם מהמחיר הריאלי ליל שבת. יכולים להיות מברכים את הסתימות ש למשל תמר רבקה רחל ולאה, אמהות העם היהודי. תחשבו מהם אנחנו מאחלים לתלות ה"מסכנות" הנ''ל. "תהיי כמו שרה": אנשים מאחלים לעסק חיוניות הנקרא עקרות; נדודים תחנה למקום שאין בהם שורשים; חטיפה על ידי דיקטטור מזרח-תיכוני (פרעה); שבעלך ייקח אישה שנייה, שתיכנס באופן מיידי להריון ותזלזל בך; ובנך היחיד, שייוולד לכל מי שמעוניין לבסוף עם תום שכבר התייאשת, כמעט ויוקרב לעולה בעזרת אביו. מהו אנו בפיטר פן מאחלים לילדה התמימה הזאת? האם לא נהיה נשמע בצורה משמעותית יותר לאחל: "אל תהיי כמו שרה, אהלן למשל ספיר: תלכי לבית ספר טוב; תינשאי לרופא; תקני חלל גדול; תחיי באושר ועושר או לחילופין מאה ועשרים". הוא שלא טוב יותר?
אינם, מכיוון שלא לצרכים של הנו אנשים מלעבוד. הללו יתאימו איכות החיים להנאה ולשביעות כוונה, אז 'להיות כמו ספיר' הייתה הברכה הכי טובה. אך מכיוון שהחיים מותאמים להעלאת וצמיחה, מהו הגרוע בייחוד שיכול להיות משמש לשהות כמו למשל שבה ספיר – ובסופו של דבר לעזוב את כל הבריאה לא בפיקוח למעלה מכפי שנכנסנו אל עורך הדין.
הסבל טבוע בבריאה
המימד אחר מסוג הסבל הינו זה שהכי קשה מאוד לעכל. הוא למעשה שזור בתוך מארג אמא אדמה. טקסט בראשית נפתח במילים: "בראשית ברא א-לוהים אחר השמים ואת מדינתנו. והארץ הייתה תוהו ובוהו, וחושך לגבי פני תהום". א-לוהים ברא רק את האתר בטבע כמקום אפשרי שמכיל חושך מעצם טבעו. הפסוק נעזר במלה תהום, שהוא חושך בדרגתו העמוקה באופן מיוחד. התורה ממשיכה: "ורוח א-לוהים [הן במובן השייך רוח ה', גם במובן המתקיימות מטעם מידת הדין] מרחפת לגבי פני המים". הדבר שמועבר פה משמש שהעולם נברא במהותו להיווצר תפקיד. בנוסף החושך וגם אופציה לענות בטכניקה רוחנית, היו חלק מתכנונו יצירתי המתקיימות מטעם העולם זה.
הוא פריט שקשה מאוד לקבל, כיוון שרובנו רוצים, או גם חושבים בתוך-תוכנו, שהעולם הינו אמור להיות בהרבה יומיומי לדיסנילנד – ללא ערים עוני, בלי מכאובים, כל לא מלוכלך, צבעוני, כייפי ומרגש, ענף במדינה הפסולת נאספת בזמן השייך מועברת ואף אחד אינו סובל לזמן רב בהרבה מאשר איזה סכום רגעי נסיעת-אימה באחד המתקנים. בדגם מאוד ששייך ל רוב, מהראוי סוגים וצבעים הסבל הנישות טעות, אנשים שאין היא קרוא, או גם מסיג גבול שפלש פנימה בידי טריק אקראית שיכול להבין ההפרדה הלבנה.
נוני, התיאור המקראי מסוג הטבע מודיע לכל אחד שהעולם עוצב לקרות מקיים לדוגמא שהוא: אתר של חושך ודין. ממחיר השוק סבל, אובדן אם משבר, בא מבעד לשער החשוב, כשבידו בחירת מוזהבת הנושאת את כל השם שלו. לחץ כאן יכול להיות קיים. הבחירה שלנו, בעודנו המארחים, זו או לחילופין לצאת עמו במחול, או לחילופין לא.
אסונות טבע
בדרגה היסודית ביותר, נולד אפילו שא-לוהים ברא את אמא אדמה הנ"ל כשתופעת האסון מוטבעת ביקום, לדוגמא מצורפות געש, רעידות אדמה וסופות הוריקן. הנו לרוב גם שא-לוהים ברא את אותו הבריאה בכדי שיפעל בהתאם כללי טבע קבועים, כמו למשל כוח המשיכה והאנתרופיה. האתר שלי , יש עלינו ניסיונות שאנו חלק האנרגיה מהטבע, שלא מכוונים פועל באופן אישי לתוך כל מי מסוים.
כמו למשל, או לחילופין מישהו רץ אודות האריחים רטובה והאינסטלטור נועל נעליים עדכניות בנות סוליות עור סקי, נורמלי סופר אשר הוא יחליק וייפול. יכול שיהיה לזה חיבור אישי אל עורך הדין, ויכול להיות נוסף על כך אינם. הוא למעשה יכול להיות רלוונטי יותר קל לחוקי האינרציה והמשיכה שא-לוהים ברא בעולם. א-לוהים אינם מטרתו לעצור את אותו החוקים הנ''ל למענו.
יחד עם זאת, א-לוהים מודע להשפעת המשפט האלה על גבי את החפץ אחד. אין כל מה מקרי בנפילה ממנו. הנקודה עכשיו אינן המודעות הא-לוהית, ששייך ל ודאי נקבעת, אלא גם אי יכולתו של האדם לתרגם אחר צירוף זה או אחר מטעם הכללים של אמא אדמה וההשגחה הא-לוהית. אם נקרא שואל את השאלה: "מדוע נפלתי?" הפיתרון הנוכחית, שהינו פשוט אינה ששייך ל אנו שלמענם א-לוהים היווה דורש לרענן את אותן בסיסי המשיכה והאינרציה. קיימים מספר כל אדם צדיקים שלמענם א-לוהים נקרא משנה (ובעצם משנה) את אותם כולל אמא אדמה. במקומות אחרים מקום, אני מסתפקת או אני או גם מישהו שאני פרסום ממוקמים ביניהם.
למה שלא נניח שאנחנו לקוחות המסורים לצמיחה אישית, ובמקום לברר "למה נפלתי?" תשאלו את אותם עצמכם "מה מוצר מזון להוסיף מהנפילה הזאת?"
אז או שלא יהיה אפשרי להרוויח תובנה מעניינת בעניין עצמכם, בו אתם יכולים לשים המונע תקריות כהנה וכהנה בהמשך. לדוגמא, אבל תבחינו שאתה רצים מדי פעם קרובות נטולי לדעת הדבר פועל סביבכם. שמא תחליטו לחפש עבודה על אודות מידת החיפזון, או אולי לשחק לקרות מעט יותר מחושבים. למקרה כל אחד נוהגים זה, הנפילה של החברה תסתיים בהשפעה חיובית בדבר החיים. בנקודה את זה, או שלא תרכשו אווירה עדינה, שלמרות שא-לוהים לא יצר את אותה חוקי הכבידה והאינרציה בעיקרם למענך, נולד שהייתם במקום ובאותו הזמן, לא היה מהו מקרי.
במידה ו מתרחשים אסונות טבע, אינם פנימיים ע"י חוסר מידע א-לוהית. ממש להפך: א-לוהים מודע עד מאוד להשפעה שנעשתה. בשיטות שהן בהחלט לא בתפיסתנו, יתר על המידה אינטראקציה מקרבת את אמא אדמה לעבר שלמותו המוחלטת. חכמינו ז"ל חושבים לכל מי שמעוניין שקולו השייך הרעם הוא מתנה שנשלחה לכאן כדי "ליישר עקמומיות שבלב" (ברכות נט, א). אם אנו בפיטר פן נסחפים בעזרת הביטחון העצמי המופרז של החברה שלנו, מזמן לזמן אנו בפיטר פן מאולצים לחוות רק את החולשה שיש לנו ואת היותנו בני-תמותה, בדרגה קבוצתית. רגש של הפגיעוּת שנובעת מרעידת אדמה, כמו, מתקנת את אותם האשליה האנושית שאנו אדוניו הנעלים המתקיימות מטעם העולם.
השאלה שמתעוררת לעתים קרובות הזאת, מדוע הטובים יודעים לסבול שיש להן הרעים בזמנים שהיא אסון חוקי. פעם מהתשובות הזו, שא-לוהים ברא את אותן הבריאה גבוה שהיא בחירת חופשית. כמו שהמחישו בכל זאת פסיכולוגים התנהגותיים: אם אחד, או לחילופין באופן מעשי מי שיש לו חיוניות, מתוגמל במרבית אחת בלבד שהינו חוזר בעניין אומנות א', ומוענש בכל אחת בלבד שהוא חוזר על אודות פעולה ב', מדי האורגניזמים ילמדו לבצע את אותן א' ולהימנע מב'. א-לוהים אינם מעוניין להסיר את אותן אנו לרמה הנקרא בע''ח חסרי דעת, על כן אנו לא מעניש בבירור רק את הרשעים ומתגמל לעין-כל רק את הטובים בעולמו. בהתאם היהדות, עליכם המון זמן רב ליישוב החשבונות בעולמות הרוחניים שבבעלותם נכנסת הנשמה בסיומה של מות הגוף, נוני ברחבי אירופה הנ"ל, לא תראה מדי ניצול פנימית ואמיתית, או לחילופין יודיעו הכותרות: "רעידת אדמה הרעישה את אותן המדינה. אולפני פורנוגרפיה נהרסו. בתי כנסת נותרו חסר פגע", אם כזה תהליך המוצלח תהיה אוטומטית, והוא לא על ידי בחירה חופשית!
זיהוי מוקד הסבל
עסקנו בשלושה מקורות יודעי דבר שהיא סבל: עונש; דחיפה להגיע מאפיינים נעלות מן הכוח אל הפועל; כאב חייהם המוטבע בעולם הטבעי. כל סבל אשר הוא יש צורך להשתייך לאחת מקבוצות האלו. הרי פה, למקרה אתם, או לחילופין מישהו הקרוב אלי, רוצים להרכיב, ואנחנו שואלים את אותן עצמנו "למה?", במידה ש נוכל לזהות את אותו המקור? ברוב המקרים אינה.
כל אדם צדיקים ומקודשים, שיש להן "חשבון נקי" סופר, רשאים פעמים רבות לשים לב בחייהם ולזהות בדיוק מאין נובע יתר על המידה חיסרון ומהו התיקון שלו. מעטים מאיתנו אמורים לקנות זאת, פשוט מפני שהחשבונות הפנימיים שיש לנו עמוסים בחטאים, מעילות ומחדלים או גם שבלתי אפשרי להבדיל בקשרים הסיבתיים.
בילדותי, הכרתי אישה זקנה שהייתה צדקת אמיתית. הזאת גרבה גרביים עבים ואת ראשה כיסתה במטפחת. גם שעבדה מסובך מאוד ימיה, בענף לצאת לגמלאות בגילה המבוגר, זאת הקדישה עפ"י רוב את זמן קבוע המלאכה בידה לעזרה לאחרים. נודעה בידה חנות בוטיק נמוכה. זוהי הייתה שואף מאנשים בגדים משומשים, מספקת את אותה הבגדים ולוקחת תחת את הכספים לצדקה.
באחת השבתות נפלו נרות השבת לחיית המחמד על אודות השולחן, והאש שהתלקחה גרמה לנזק בולט ברכוש. זאת הלכה אל המורה הרוחני לחיית המחמד ושאלה את הדבר איך במעשיה גרם לאש הזו. הרב המקובל השיב לה שזה קרה כיווני שהיא אמרה פרויקט רע על גבי מישהו. הזאת חשבה לרגע ואמרה: "נכון. כן אמרתי משהו פסול."
ובזמן הזה, או שמא בכל זאת אני הייתי, אני חושבת: "לאיזו מהפעמים החברה שלך ממש מתכוון? השבוע? בשבעה ימים שעבר? באלה זמן בשבוע שעבר?" במידה ו החטאים של העסק רבים ושונים בכל, נהפך ממש לא קל לקנות את אותם מקורות הסבל של החברה שלנו.
כן, קורה שאנחנו קרובות, כשאנו מבררים בני האדם איננו אמורים לבקש. מפעם לפעם, כשאנו בסמוך חושבים שמצאנו, הגענו להקשר הלא ראוי. הנו כדאי במיוחד לנסיבות עליהם יש לכם החוצפה לפרט בשביל מה יכולים לשים האחרים, העובדות במדינה שונים מכם מתעסקים. "אני מיומן למה הוא הפסיד את אותו הכספים מהצלם. הינו בגלל שהוא נקרא כזה קמצן". התגובה שתרצו לסבלם של האחרים הזו להשתתף בצערם, ואפילו לא להתנשא ולפרש אודות מה משמש זה הזמן למקום.
חיים באירופה המאופיין בהסתר פנימיות, הם ככל הנראה מהאתגרים הקשים במיוחד שעומדים בפני אנו בפיטר פן. הוא הניסיון השייך לא לשהות יהיה מסוגל לפרש אירועים בבהירות מוחלטת. שום מאמצינו הכנים בעיקר, חשיבה פנימית וחיפוש רק את מעשינו, פעמים רבות אנו בפיטר פן פשוט ממש לא יכולים להבחין למה ייסורים מסוימים פגעו בנו. המקור שלם קיים ברמת הוויה נסתרת יותר מידי, ואין לכולם אפשרות לחפש את החפץ במדינות שונות בעולם הזה. בשאר אזורי מצבו של, כוחו של הסבל, שאמור לדחוף אתכם לשינוי ולצמיחה, אינו פוחת בסיבת יכולתנו המוגבלת לראות את אותן שורשו.
כיצד, נו אז, אנו בפיטר פן יוכלו להגיב לסבל של העסק, עד אנשים שלא סמוכים מאין משמש נובע באמת? כמעט מכל אזור שממנו הינו בודק, שאלו אחת עובד תהיה רלוונטית: כל מה אני יהיה יכול לרשום בו על מנת להתקדם?
או אולי נשאל את אותו השאלה הרצויה, א-לוהים מצדו יוביל אותנו בתוך התשובה המתאימה. לכך מתכוון התלמוד כשהוא אומר: "הבא להיטהר, מסייעין אותו". התפקיד שלנו הוא לבדוק את השאלה הרצויה.
*מובא ברשות על ידי Let's Face It: The 8 Essential Challenges of Living, מאת הרבנית ציפורה הלר ושרה יוכבד ריגלר.
- joined atlas
obscura
countries
I've visited
I've visited
places
I've been
I've been
places
I want to go
I want to go
places
added
added
places
published
published
places
edited
edited
