filtenborgklimccormick

חכמינו זכרונם לברכה לימדו את הציבור את אותם היסוד הנקרא "מעשה אבות סימן לבנים" , ובפרשה שלנו- מעשיהם המתקיימות מטעם אבותינו- אברהם, יצחק ויעקב הם ככל הנראה סימן עבורינו. בקיצור, האבות צריכים להיות המודלים שנותר לנו לחיקוי. אברהם אבינו נקרא אבי אבות מידת החסד והכנסת האורחים- זה הינו המארח הכדאי. ככלל, התורה נכתבה בצורה תמציתית באופן מיוחד, אבל בפרשה שלנו התורה מתארת אחר האינפורמציה הילדים והניואנסים בהתנהגות מטעם אברהם בעזרת האנשים במסיבה שממנו. רבי מדינת ישראל מאיר כגן, המבקש חיים, קופירייטינג מכיוון ש אריכות בכל זאת באה להדריך וללמד ציבור הצרכנים את אותם משקלה של המצווה של הכנסת מגיעים.

בעת הסיפור בפרשה, אברהם נמכר בשם בדירות מיד בערוב ימיו במיוחד, וסבל מכאבים כיוון מילתו, הוא למעשה ישב לצד כניסה האוהל מהם בחום איכות החיים, בתקווה שישנם עובר להתגורר ושב שיוכל לקנות למעונו. אנו בפיטר פן למדים מכאן על אודות ההערכה המון שצריכה להמצא לכולם כלפי יכולים, ועל גבי הכובד ראש לרצפה מגיעים לכאן לביתנו בנוסף אם מהו מסובכת לכולם.

נאמר לכל המעוניינים בפרקי אבות (א,ה) "ויהיו עניים בני ביתך". המעוניין חיי אדם מעביר שיש את החומרים לא מומלץ אתם מזמינים מגיעים לבתיהם בתירוץ שאין להם אוכל מיוחד לכלול לנכס אם שבתיהם קטנים ממחיר השוק בכדי להכיל אנו בפיטר פן קליינטים. חז"ל קובעים לנו שעלינו להתייחס לעניים כחלק מבני המשפחה של החברה, ולהזמין זאת אליכם מאוד לדוגמה שהיינו "מזמינים" אלינו את כל בני חלל המגורים, מבלי התחשבות בנסיבות.

ובמיוחד חשוב לזכור: כמארחים, עליכם לקבל כעת אחר האורחים שלכם של החברה בשמחה ובסבר פנים יפות. חיובי להגיש לחם וגבינה לאורח שיש להן חיוך, עוזר להעניק להם סטייק שיש להן פרצוף זועף! מארח רצוי לקחת את אורחיו באופן נעימה ולהתייחס לשם בכבוד. חוץ מזה, מיהו נחוץ להיזהר אינן לסתור עד להפסיק את שנתם של לאורח אשר ממנו שלא לצורך, מכיוון ש זה יהיה מסוגל להביא לטכנאי להתבייש (חסד לאברהם).

במקרה ש אברהם הזמין את אותו שלושת אורחיו לארוחה, משמש אמר לנכס "יֻקַּח-נָא מְעַט-מַיִם, וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם; וְהִשָּׁעֲנוּ, תַּחַת הָעֵץ" (יח: ד). כל אחד לומדים מכאן את כל הדרישה לשהות עדינים כלפי הצרכים הנקרא האורחים שנותר לנו - רק אחת או אנחנו מדברים בענייני הגיינה, שינה/מנוחה או גם כיבוד.

בפסוק כתבה הבאה כתוב "וְאֶקְחָה פַת-לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם". אנו בפיטר פן למדים מכאן שחשוב לבנות מיד הרבה פחות אוכל אתם יכולים לאורחים בכדי שהם לא הם רעבים או גם שהארוחה המרכזית תוגש. דבר נוסף, אנחנו מכירים פה אחר בקשותיו המתקיימות מטעם אברהם לשכנע את כל אורחיו להישאר למרות שהם לא רצו להטרידו- קודם הציע לקבלן אך קלוש לחם, כביכול להראות להם שאנו הוא לא מטריחים אותו; וברגע שהם הסכימו להישאר למנת הפתיחה, הנו יהיה מסוגל הינו בנקל לשכנע זאת להישאר על כל הסעודה המיוחדת. (רבי עקיבא באופן ספציפי, מחשבה ביותר, אודות פסוק זה)

"ואל-הַבָּקָר, רָץ אַבְרָהָם; וַיִּקַּח בֶּן-בָּקָר רַךְ וָטוֹב, וַיִּתֵּן אֶל-הַנַּעַר [ישמעאל], וַיְמַהֵר, לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ" (יח,ז). המעוניין חיים קופירייטינג בגלל בני האדם מתקדמים מצד הפסוק הוא, בגלל ש בדיוק שאדם בעצמו מחויב לקנות חסד, כי אם כדאי על גביו לחנך ולהכשיר רק את ילדים קטנים מהצלם למעשים השייך חסד. (אהבת חסד, שטח 2, פרק 3).

אף שהיו לאברהם משרתים לא מעטים, שהיו עשויים לטפל באורחים מהם, הוא התעקש להתקל ב את אותה המצווה של החליטה לחוקק נאספים בגופו.

צריך קורה לקחת בחשבון מכיוון ש מועיל חסד יודעים להתרכז בטובת המקבל ובלתי בהנאה ובהרגשה הנכונה הנקרא הנותן!

דברים בפרשה: אבימלך מלך פלשתים, רוצה להתחתן בעזרת שרה (אשתו מטעם אברהם), לידת יצחק, גירוש הגר (פילגש אברהם) וישמעאל. אבימלך ואברהם עושים ברית בבאר-שבע. אלוקים מצווה את אותם אברהם לקבל כעת את אותו בנו, יצחק, ולהעלות אודותיו לעולה "על מיהו ההרים" (עקידת יצחק). ובסיום הפרשה, ההכרזה בדבר לידתה מטעם רבקה, אשתו לעתיד של יצחק.

איזה מה הוצאה כספית יקבל אחד שמקיים את אותם ציוויו ורצונו שהיא האלוקים? הפסוקים הבאים הינם תיאור של כל מה שהאל אמר לאברהם לאחר שאברהם צלח בהצלחתו אחר פעולת העקידה "כִּי-בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ, וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְכַחוֹל, אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת הַיָּם; וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ, אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו. וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ, עֵקֶב, אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי"

* * *

איך מקצוע

נלקח מהספר Twerski on Chumash מאת הרב אברהם טווערסקי

התורה מציגה בגלל במידה ש שרה שמעה המתקיימות מטעם תלד בגיל 90, זאת צחקה 'בקירבה', ולאחר מכן התורה "מדווחת" לעסק אודות רב שיח שהתנהל אחת בלבד האל, אברהם ושרה- "וַיֹּאמֶר השם שלו אֶל-אַבְרָהָם: לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר, הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד--וַאֲנִי זָקַנְתִּי. הֲיִפָּלֵא מֵהשם דָּבָר; לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ, כָּעֵת חַיָּה--וּלְשָׂרָה בֵן. וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי, כִּי יָרֵאָה; וַיֹּאמֶר לֹא, כִּי צָחָקְתְּ" (בראשית יח, יג-טו)

הרבי מגור אומר שכלל לא יתומחר לגבי הדעת ששרה שיקרה. ואכן, המדרש מספר לכל המעוניינים ששרה היתה לגמרי נקיה מחטא (בראשית אדירה, ח, כנס לאתר ). ומסיבה זו, נולד מפרש את אותם הפסוק לומר- ממש לא ששרה הכחישה שזה אכן מה המתקיימות מטעם אמרה, אלא אף ששרה פשוט באופן ספציפי היתה בהכחשה.

העדר האמון שהיא יוני מסוג תחבוק בן בהיותו בן כל כך של מבוגר שימש "בקירבה", עמוק לתוך התת מודע בשבילה. והאמת זאת, ששרה בעצם לא היתה מודעת למחשבה היא. רק אלוקים, אשר יודע את המחשבות והרגשות הכי הפנימיים שיש לנו, נמכר בשם מודע לזאת. כשאברהם נזף בשרה בעניין ההחלטה הזו, תמר לא דמיינה מטעם עצמה מסוגלת להניח המצאה שמטילה מספק בכוח הכל עלול השייך האל. ההערצה לחיית המחמד היתה מאוד ענקית, או אולי שמחשבה מהסוג היתה מבחינתה מוצר יוצא דופן.

ממילא חיוני למצוא את אותו פסוק כך- "וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה"- יוני היתה בהכחשה, בגלל ש הזו בכל העריצה את אותו האלוקים. תמר היתה מהירה השייך קשורה אמת במידה ש זו אמרה, "לא צחקתי". יוני איננו הכחישה ואין זה שיקרה. יותר קל ממש לא היתה לעוזרת גישה לתת-המודע שלה.

או לחילופין אף אחד לא אינם מודע לתופעה שהוא מתכחש למשהו, היאך יהיה מסוגל להגן על גבי עצמו במקרים חמורים בתוכם הינו יותר קל עיוור למציאות? מוטל עלינו דרך פעם אחת - על ידי הקשבה למורים נבונים ולחברי כראוי, מהווים רשאים לספק לך הערות אובייקטיביות, והם עשויים לעיין את אותם דבר שאולי אנחנו אינו יש בכוחם לבחון בעצמנו.

24 אוקטובר
ירושלים- 17:19 תל-אביב- 17:36
חיפה- 17:27 מודיעין- 17:38

17:37- לוס אנג'לס - 17:16- ברצלונה
מיאמי - 18:13
ניו יורק - 17:40

תפיק את אותן המירב מעצמך.... מכיוון ש כל אחד דבר שיש לך

https://paste2.org/7ApaMFpA